הרבה שואלות אותי מה עושים ואיך מתמודדים כשמתחילים הצירים? הרי לא מומלץ ישר לנסוע לבית החולים כי יקבלו אותך רק מפתיחה מסוימת (וטוב שכך, עדיף להעביר את השלב הלאטנטי בסביבה כמה שיותר ביתית ואינטימית) מצד שני, הצירים מתחילים לכאוב..

מסתבר שיש המון מה לעשות והטבע החכם נתן לנו המון כלים ודרכים טבעיות להקל על הכאב, להתמודד איתו ולשאת אותו במהלך הלידה.

אז הנה קיבצתי עבורכן כמה דרכים פשוטות שכל אישה יכולה לעשות בזמן הלידה להקלת הכאב: אפשר להעזר עוד בבית ורצוי כמובן להמשיך ולהעזר בהם גם כשמתקבלים לחדר לידה:

1.משמעות הניתנת לכאב – בדרך כלל כשכואב לנו, המשמעות היא שלילית ואנו מייד מקשרים זאת לבעיה או מחלה והתגובה שלנו בהתאם. בלידה, זה שונה. כאן, הכאב הוא חיובי ומלמד על התחלת תהליך הלידה. כדאי לזכור זאת ולנסות לאמץ גישה שרואה בכאבי הצירים כמנגנון חיובי של הגוף שמסייע לתינוק לעשות דרכו החוצה. אפשר למשל לדמיין שכל ציר הוא כמו גל שמקרב אותנו כל פעם עוד קצת אל ה”חוף” – אל המפגש המיוחל  עם התינוק שלנו.

2. נשימות – קריטיות להקלת הכאב בלידה ולהתקדמות בלידה. כשאנחנו לא נושמים ועוצרים את הנשימה ומכווצים, פשוט כואב לנו יותר. בנוסף להקלה בכאב, כשאנו מזרימים חמצן לשריר (הרחם הוא שריר) הוא מתכווץ בצורה יעילה ונכונה יותר שעשויה לקדם את הפתיחה ואת מהלך הלידה (זו הסיבה מדוע לפעמים אישה חווה צירים אשר אינם מובילים לפתיחה). כדאי ללמוד ולתרגל סוגי נשימות בהתאם לשלב הלידה: שלב הצירים (נשימות איטיות ועמוקות, נשיפות ארוכות), שלב הלחיצות  והשלב העדין שבו נתבקש על ידי המיילדת לא ללחוץ (“נשימות כלב”). כדאי מאוד לתרגל עוד בזמן ההריון כדי להגיע ללידה מוכנות ומתורגלות גם בטכניקת הנשימה וגם עם טווח נשימה גדול.

3. כאן ועכשיו – מאוד עוזר להתרכז ברגע. לחוות ולהתמודד עם כל ציר בנפרד. לא לחשוב על הציר שכבר חווינו. היה ונגמר. ולא על מספר הצירים שעוד יגיעו. כדאי גם לזכור שלציר יש שיא של כאב, עד השיא ואחריו הכאב הוא פחות חזק. כמו כן, בין ציר לציר לא כואב, וכדאי להנות מכך ולנצל זאת למנוחה ורגיעה.

4. תנועה – הדרך הכי גרועה ומכאיבה לקבל צירים זה בשכיבה במיטה. הטבע חכם כל כך ולא סתם כשאנו בתנועה כואב לנו הרבה פחות, כי זו גם הדרך שהכי נוחה לתינוק להתברג נכון באגן ולהתקדם היטב בלידה. כדאי לשמור על תנוחות זקופות, סיבובי אגן בעמידה או על כדור פיזיו, רכינה קדימה והישענות על המיטה או על המלווה וכו’. כמובן כל אישה בתנוחה שנוחה וטובה לה. לכל שלב בלידה תנוחה מומלצת.

5. מגע – משתנה מאישה לאישה ובהתאם לשלב בלידה. אבל בדרך כלל מגע עוזר ואוסף את הכאב. לא רק בלידה. תחשבו על זה, כשאנו מקבלים מכה או כואב לנו משהו, הדבר הראשון שנעשה בצורה אינסטינקטיבית זה להניח יד על המקום הכואב. גם בלידה, מגע מאוד עוזר.  זה יכול להיות מגע ועיסוי בגב התחתון, או מגע עדין בבטן התחתונה. עיסוי קל בשכמות, כתפיים שעוזר להרפייה כללית והורדת מתח ובכך עוזר גם להתמודד ולשאת את הכאב. כדאי לזכור שתחושות של אישה בלידה יכולות להשתנות – אישה יכולה להעזר במגע בשלב התחלתי ובהמשך לא תוכל לשאת את המגע. על המלווה בלידה לדעת זאת, לא להעלב מכך ולכבד את הצורך המשתנה של היולדת.

6. מים – למים תכונות מפחיתות כאב באופן משמעותי. זרם מים עדין בבטן תחתונה או בגב תחתון עשויים להקל על כאבי הצירים ולדחות קבלת משככי כאבים שונים. בנוסף, המים ידועים כמקדמים את מהלך הלידה. אם אין מים זמינים, גם הרטבת חיתול בד או מגבת במים חמימים והנחתה על הגב התחתון עשויה להקל על הכאב.

7. קול – הוצאת קולות בלידה, בעיקר נמוכים וארוכים, מסייעים בשחרור, הרפייה ומקלים על הכאב. הוצאת הקול הופכת לויברציה שמסייעת בהורדת האנרגיה למטה וגם בשחרור הכאב. גם בשלב הלחיצות הוצאת קולות כמו שששש…..או טסססס…..בצורה איטית מסייעים בהארכת הנשיפה ומייעלים את הלחיצות וגם עוזרים במניעת חתך חיץ כי מפחיתים את הלחץ על האזור.

8. דמיון מודרך והרפייה – מהווים כוח עצום בכלל ובלידה בפרט. עשויים לעזור בהסתכלות חיובית על הכאב וקבלתו כחלק טוב ומקדם של הלידה, שמקדם את המפגש המיוחל בין האישה לתינוקה. דמיון מודרך של מים זורמים או פרחים נפתחים עשויים גם לקדם פתיחה וירידה של ראש התינוק באגן. להרפייה בכלל יש תפקיד חשוב מאוד הקשור לזרימה טובה של הורמונים הנחוצים לכל תהליך הלידה.

נכון, ללדת זה כואב. מאוד. אין לי דרך אחרת לבשר לכן את זה. אבל, יש כל כך הרבה דרכים שיכולות לסייע לנו להתמודד עם הכאב הזה וללדת בצורה טובה וחיובית, למרות הכאב. בנוסף, הגוף שלנו יודע להקל עלינו ו”לפצות” על הכאב ואישה בלידה טבעית ככל שיתגברו הצירים והכאבים, הגוף שלה יידע להפריש אצלה גם אנדורפינים – משככי כאב טבעיים של הגוף, שגם מקלים על הכאב וגם נותנים לאישה תחושה של אופוריה (סוג של סם…אבל טבעי וחוקי…). וכמובן הידיעה שאחרי כל הכאב הזה והמאמץ הגופני והרגשי, תזכי לחבוק את תינוקך לראשונה לאחר 9 חודשים, הופכת את הכאב הזה לאפשרי וכזה שניתן להתמודד איתו.

לידות טובות!

שלכן, אבישג