הורים מתבגרים

הורות הוא תהליך דינמי. אחת התכונות הנדרשות היא הגמישות: הילדים משתנים כל הזמן, מערכת היחסים מושפעת מאותם שינויים ומשתנה אף היא, תנאי החיים מסביב למשפחה משתנים אף הם ושוב נדרשות התאמות חדשות. מערכת החינוך דורשת מהמשפחה להתאים את עצמה לדרישותיה ועוד .

הורים מתבגרים- היא אותה תופעה חוזרת ונשנית של התגמשות פנימית אצל ההורים, בהתאם לשינויים שמתרחשים במשפחה. מול כל אתגר נדרשים ההורים לעשות הערכת מצב ולהחליט בהתאם לעולם הערכים שלהם מה תהיה התגובה –האם להגמיש את עצמם או אולי לעמוד דווקא על עקרונותיהם. ההורים נדרשים לעבור ‘תהליכי התבגרות הוריים’ והם אפשריים רק אם קיימים שני תנאים בסיסיים : א. ‘מודעות הורית’- ההורים מקיימים התבוננות על ההורות שלהם דבר הדורש עצירה יזומה בחיי היום יום המתנהלים להם בתוך עומס המשימות. ההורים המודעים נדרשים פעם בתקופה לעשות עמידה משותפת במקום ,לראות מה נדרש מהם מתוך אותה התבוננות מודעת.  ב. יכולת התגמשות- בשלב ההתבוננות יתגלו צרכים חדשים שונים-הן של הילדים ולפעמים גם של ההורים עצמם. ההורים יצטרכו לבדוק את תפיסות חייהם שוב ושוב ולהחליט האם ובמה להתגמש.

כמו בכניסה לזוגיות, גם בהורות אנו מונעים מתפיסות קודמות , שנרקמו בנו עוד לפני שהפכנו הורים: ערכים שונים, עקרונות, מה הוא ‘הרג ובל יעבור’ , מה לא וכדומה. סיטואציות החיים השונות, אותן מביאים למשפחה הילדים, מאלצות את ההורים להתעמת מול אותן תפיסות מוקדמות ולהחליט אם לבחור בהן שוב בפועל או להתגמש ולעשות שינוי. תהליך זה מהווה התבגרות הורית. מבחירה- הורה מחליט לזנוח תפיסה קודמת ולהסתכל לבחירה חדשה בעיניים. להחליט להתמודד עם התוצאות.

הדבר בא לידי ביטוי בנושאים שונים, וזאת בהתאם לעקרונות כל הורה והורה. דוגמאות: הורים שלפני שהתמודדו עם הסיטואציה בפועל אמרו כי לא יסכימו לערוך ימי הולדת ראוותנים לילדם כי הם לא מאמינים בכך, הורים שקבעו כי לא יקנו מותגים לילד, הורים שחשבו להגביל את שעות המסכים למינימום מסוים ונדרשו לשקול שוב את הנושא. הורים רצו להקפיד על צורת לבוש מסוימת לילדים, על תזונה מוקפדת בבית, על חוגים מסוימים בתחומים שחשוב להם שילדיהם ילמדו ועוד.

העיקרון הוא כי ההתבגרות היא תהליך חיובי של בחירה בתוך כל סיטואציה חדשה- מה חשוב יותר ועל מה ניתן לוותר. הורים רבים מעידים על תחושה כי אין יכולת להחזיק בהקפדה את כל הנושאים שחשבו שהם חשובים להם, על כן הם נדרשים להכריע מה סדר העדיפויות שלהם. היערכות מחודשת כזו נדרשת – כל הזמן והיא חשובה לתהליך ההתבגרות ההורי. במידה והורה לא עוצר לבדוק ולהעריך מדי פעם מחדש, הוא עלול להרגיש ש’אין לו שליטה על חינוך הילד שלו’, או לחוש תחושה של בלבול כשהילד מגיע לגיל ההתבגרות. בחירה במודע מאפשרת גם חישוב מסוים של נזק ותועלת ומאפשרת הכנה של ההורים לתוצאות הצפויות. בתוך הכאוס היום יומי הדבר מחזיר שליטה מסוימת להורים והם יודעים ‘איפה הם עומדים’.

לדוגמה: הורה שרצה להימנע מקניית מותגים יקרים (קלפי משחק יקרים וכדומה) מתמודד לראשונה עם הצורך של הילד ‘להיות כמו כולם’ – כי לכולם יש ורק לו אין. הוא רוצה להיות חלק ממה שמעניין את קבוצת השווים שלו בגן/בבית הספר. כאן נדרש ההורה לראשונה לעמוד מול העיקרון שבחר בו לפני שילדו הגיע לסיטואציה בפועל ולהחליט שוב: האם סירוב לקנות לילד הוא הבחירה הנכונה? האם הצורך של הילד להרגיש שייך , במקרה זה על ידי קניית אותם קלפים, חשוב יותר כרגע מאותו עיקרון בו בחר בעבר? מה ההשלכות של התגמשות בעיקרון זה? הורים מתארים חשש אמתי שאם הם יגמישו את אותם גבולות , הדבר או יבלבל את הילד או יבלבל אותם כשיתבקשו בפעם הבאה על ידי הילד לספק את בקשתו החדשה. במקרה זה- אם אני אקנה לו את הקלפים- האם זה אומר שאני תמיד אגרר להוצאה מוגזמת של כסף על מותגים? האם הילד יחשוב שזה לגיטימי להשקיע כסף רב בדברים כאלה ואז לא יבין מדוע אסרב לו כשיבקש משהו נוסף, אותו לא ארצה לקנות? האם זה יחייב אותי להמשיך בבחירה הזו גם הלאה?…כשילדים יקנו בגדים ממותגים ויקרים יותר, כשכולם יביאו מפעיל מסוים ליום ההולדת וכדומה.

אז תחילה עשו סדר בתוככם- איזה עיקרון עומד מלכתחילה בבסיס הרצון לא לקנות מותגים?- האם העיקרון לא להיגרר אחרי אופנות רק משום ש’כולם’ עושים כך? או האם זה מתוך עיקרון הקשור בצרכנות חכמה- לא לבזבז כסף על דברים שלא ראויים לכך?  עכשיו כשאתם יודעים מה הערך ,אתם יכולים להחליט האם להתגמש או לא . לדוגמה: במידה והערך הוא צרכנות חכמה- אולי תחליטו לא לקנות ולהסביר מדוע- מה חשיבות התכנון של הכסף, או החשיבות של לקנות רק מה שאנחנו צריכים ועוד קצת אבל לא לקנות הרבה דברים שאנחנו לא צריכים כי זה פחות חשוב מדברים אחרים וכדומה.

במידה והערך הוא לא להיגרר אחרי מה שכולם עושים- אולי תחליטו כן לקנות ולהסביר את ההגבלה בנושא או למה צריך לחשוב לפני ש’עושים מה שכולם עושים’. ההחלטה אפשרית רק בזכות חידוד הערך שעומד בבסיס העניין.

חשוב מאוד להבין: גם אם החלטתם להתגמש , כי הבנתם שהתעקשות במקרה זה פחות חשובה, אין הדבר אומר כי מעתה נכנסתם למדרון חלקלק המחייב אתכם להסכים לכל בקשה נוספת בנושא! סמכו על עצמכם וגם על תבונתו של הילד שלכם: בפעם הבאה שיבוא ויגיד שהוא רוצה משהו נוסף (אופניים חשמליים כי לכולם יש, ללכת לישון אצל חבר באמצע השבוע כי כל החברים ישנים, משחק מחשב מסוים כי כולם משחקים….וכדומה) תוכלו להגביל את הילד ולאמר- לא. במידה והילד לא יבין מדוע אז הסכמתם ועכשיו לא, הסבירו לו בביטחון את הסיבה- ” אנחנו צריכים לחשוב בכל פעם ולהפעיל שיקול דעת מה -אנחנו – חושבים על מה שכולם עושים ולהחליט לפי מה שאנחנו מאמינים בו. אנחנו לא נעשה /נקנה משהו שנראה לנו לא נכון רק בגלל שכולם עושים…”. או אם הערך הוא על צרכנות נבונה תוכלו להסביר לו כי הדבר הקודם שהסכמתם עלה סכום מסוים שנראה לכם בסדר להוציא וכעת זה לא המצב. הסבירו שאתם בוחנים כל בקשה שלו לגופו של עניין ואז מחליטים.  ילדיכם אולי יתאכזב או יכעס, אך יעריך את ההתייחסות הרצינית לכל בקשה שלו ויקבל הדגמה ל-איך צריך לפעול בכל צומת בחיים. זהו חינוך אמתי.

חלומות רעים בקרב ילדים
ילדים מול המסך

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

סגירה

עגלת קניות

Viewed
ניווט
סגירה

סל הקניות שלי

סגירה

מוצרים שאהבתי

Recently Viewed

Close

נהדר לראות אותך כאן!

סיסמה תישלח אל כתובת הדוא״ל שצירפת.

אנחנו נשתמש בפרטים האישיים כדי להציע לך תמיכה בתהליך באתר זה, לנהל את הגישה לחשבון וכדי לבצע פעולות נוספות כפי שמפורט במדיניות פרטיות.

כבר יש לך חשבון?

סגירה

קטגוריות