תפרחת חיתולים: איך מזהים וכיצד מטפלים?
\n
\n
\n
\n
\n
\n
\n
\n
\n
מהם התסמינים של תפרחת חיתולים?
\n• שינויים בעור – גירוי ואדמומיות באזורים שאותם מכסה החיתול. הפריחה בדרך כלל מוגבלת לאזורי המגע של החיתול ומאופיינת בגוון אדום חזק ולעיתים אף בקילופים של העור ובחתכים.\n\n• שינויים בהתנהגות – התינוק נעשה חסר מנוחה, במיוחד בזמן החלפת החיתול, לרוב בוכה כאשר נוגעים או רוחצים את העור שבאזור החיתול.\n
מה גורם לתפרחת חיתולים?
\nלתופעה המציקה הזאת יכולות להיות כמה סיבות:\n\n• גירוי ממגע עם הפרשות התינוק – זו הסיבה המרכזית להתפתחות תפרחת חיתולים. חשיפה הדוקה וממושכת לשתן או לצואה עלולה לגרום לגירוי העור העדין של התינוק, בדומה לכווייה כימית.\n\nיש גורמים שמגבירים את הסיכון לתפרחת חיתולים: שלשולים, גידול במספר היציאות בעקבות שינוי בתזונה, החלפה לא סדירה של החיתולים ומריחת חומרים לא מבוקרת.\n
\n
\n• שפשוף – חיתול או בגד צמודים או הדוקים מדי עלולים לגרום לשפשוף של העור ולתפרחת.\n\n• גירוי ממוצר חדש – העור של התינוק עלול לפתח תגובה אלרגית למגבונים חדשים, לטיטולים חדשים, לתכשירי טיפול מקומיים כמו משחות או קרמים, לסבון ולמרכך כביסה.\n\n• זיהום פטרייתי – כיסוי אזור המפשעות בטיטול יוצר חום, לחות וסדקים שדרכם עלולים להיכנס גורמים מזהמים. בדרך כלל יופיעו הזיהומים האלה גם בתוך קפלי העור וילוו בנקודות ובכתמים סביב אזור הפריחה העיקרי.\n\n• עור רגיש – ילדים עם אסתמה של העור (אטופיק דרמטיטיס) או סבוריאה נוטים יותר לפתח תפרחת חיתולים.\n\n• טיפול אנטיביוטי עלול להגביר את הסיכון לתפרחת, שכן הוא מכחיד את אוכלוסיית החיידקים “הטובים” המסייעת למנוע זיהום כזה. נוסף על כך, טיפול אנטיביוטי מגביר את הסיכון לשלשולים, שהם, כאמור, גורם סיכון להתפתחות תפרחת חיתולים. גם תינוקות יונקים שאמם נוטלת טיפול אנטיביוטי נמצאים בסיכון לתפרחת חיתולים.\n
מה ניתן לעשות בבית?
\nברוב המקרים הטיפול הביתי יעלים את התפרחת לאחר כמה ימים ולא יהיה צורך לפנות לרופא.\n\nהנה הדברים שעליהם חשוב להקפיד:\n\n• החלפה של החיתול מיד לאחר עשיית הצרכים (שתן או צואה).\n\n• לאחר כל הסרה של חיתול יש לשטוף את עור התינוק במים חמימים. מיד לאחר מכן יש לנקות ולייבש את העור ולמרוח קרם או פסטה שיהיו חיץ בין הפרשות התינוק לבין העור שלו. רוב התכשירים אינם דורשים מרשם רופא ומבוססים על מרכיבים שונים ובהם זינק אוקסיד (zinc oxide).\n\n• יש להקפיד על רחצה יומית באמבטיה במים חמימים. יש להשתמש בסבון עדין עד שהתפרחת חולפת.\n\n• יש תכשירים מתחום הרפואה המשלימה שנחשבים ליעילים במקרים מסוימים. למשל: חלב אם, קלנדולה, אלוורה, דבש ושמן זית.\n
מה לא לעשות בבית?
\n• יש להימנע ממוצרים שונים המכילים סודה לשתייה, חומצה בורית, פנול, שמן קמפור, בנזוקאין או סליצילטים.\n\n• יש להימנע מקרמים או ממשחות המכילים סטרואידים (יש להשתמש בהם רק בהמלצת רופא).\n\n• יש להימנע משימוש בסבונים ובמגבונים שמכילים אלכוהול או חומרי ריח שעלולים להחמיר את התפרחת.\n\n• יש להימנע מלבישת חיתולים או מכנסיים צמודים מדי. יש להשתמש בחיתולים שגדולים מהמידה הרגילה עד שהפריחה תחלוף.\n\n
\n
מתי לפנות לרופא?
\nאם אין שיפור לאחר כמה ימים של טיפול ביתי, יש לשוחח עם הרופא המטפל.\n\nבמקרים הבאים יש לפנות לרופא המטפל או לרופא עור:\n\n• הפריחה חמורה או לא רגילה.\n\n• הפריחה מחמירה למרות הטיפול הביתי.\n\n• יש דימום או קילוף של העור באזור הפריחה.\n\n• יש צריבה או כאב בעת מתן שתן או צואה.\n\n• הפריחה מלוּוה בחום.\n\nהרופא עשוי להוסיף טיפול באחת מהתרופות הבאות:\n\n• קרם סטרואידי קל (הידרוקורטיזון).\n\n• קרם אנטי־פטרייתי – אם יש חשד לזיהום פטרייתי.\n\n• אנטיביוטיקה מקומית – אם יש חשד לזיהום חיידקי.\n
איך אפשר למנוע תפרחת חיתולים?
\nדרך המניעה הטובה ביותר היא להקפיד ככל האפשר שאזור החיתול יהיה נקי ויבש.\n\nהנה כמה טיפים שכדאי להקפיד עליהם:\n\n• להחליף חיתול רטוב או מלוכלך בהקדם האפשרי.\n\n• לשטוף את הישבן של התינוק במים חמימים בכל החלפת חיתול.\n\n• לייבש את עור התינוק במגבת או באוויר הפתוח. לא לשפשף את העור.\n\n• לא לשים חיתול הדוק מדי.\n\n• לאפשר מדי פעם לאזור הישבן להיות חופשי מחיתול.\n\n• להשתמש בפסטה באופן סדיר להגנה על עור התינוק מגירוי אפשרי.\n\n• אין הוכחה שחיתולי בד עדיפים על חיתולים חד־פעמיים במניעת תפרחת חיתולים, כל עוד מקפידים על הכללים שפורטו כאן.\n\n
\n
\n
